החלטה בתיק בר"ע 30572-03-14

השופטת לאה גליקסמן :

1.        לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל נעים - דיבנר ונציגי הציבור מר משה טל ומר יצחק גבאי;
סע"ש 24751-01-14) מיום 12.3.2014, בה ניתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריו של המשיב עד להכרעה בתיק העיקרי.

הרקע לבקשה, כעולה מקביעותיו לכאורה של בית הדין האזורי:

2.        המשיב (להלן - העובד) מועסק במשיבה (להלן - החברה) מאז חודש נובמבר 2003.

3.        בעבר ביצע העובד תפקיד מחסנאי, ובמהלך השנה וחצי האחרונות העובד מועסק כנהג הפצה, ואת עבודתו מבצע על רכב מעל 4 טון מסוג C1 (להלן- רכב ג').

4.        עקב אבחנות רפואיות נפסל העובד מלנהוג על רכב ג', אולם הוא רשאי להמשיך ולנהוג ברכב מסוג ב' ללא הגבלה.

5.        העובד זומן לשימוע לפני פיטורים, כאשר סיבת הפיטורים הייתה חוסר יכולתו להמשיך ולנהוג ברכב ג', ובעקבותיו הוחלט על פיטוריו מיום 31.1.2014.

6.        העובד אושפז ביום 3.2.2014 לצורך ניתוח שנועד  לפתור את הבעיה הרפואית שהובילה למגבלותיו, והוא שוחרר לביתו לאחר הניתוח ביום 6.2.2014, וניתנו לו אישורים להיעדר מעבודתו עקב מחלה עד יום 11.3.2014.

7.        במהלך הדיון בבית הדין האזורי, לאחר שכשלו ניסיונות להביא את הצדדים להסדר מוסכם, הוסכם שיחסי העבודה יימשכו לפחות עד תום תקופת המחלה שנקבעה - 11.3.2014.

8.        בהודעה מיום 9.3.2014 הודיע העובד שהוא נמצא כשיר לחזור לעבודה החל מיום 12.3.2014 אך טרם הוחזר לו הרישיון לנהוג ברכב ג', והוא פועל בעניין  זה.

9.        משלא הגיעו הצדדים להסכמה, ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריו של העובד.

החלטת בית הדין האזורי:

10.   בית הדין האזורי קיבל את הבקשה לצו מניעה זמני, מנימוקים שיפורטו להלן.

11.   למבקש לקות פיסית, לפחות זמנית, ולכן הוא אדם עם מוגבלות לעניין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח - 1998 (להלן - החוק או חוק השוויון), ולא הייתה על כך מחלוקת של ממש בין הצדדים.

12.   אין חולק כי המבקש פוטר בשל מוגבלותו האמורה, אשר מנעה ממנו לבצע את התפקיד האחרון שביצע בחברה. על פי החוק, מחויב המעסיק בביצוע התאמות נוכח מוגבלותו של העובד, וזאת כשלב מקדים, לפני קבלת החלטה על הפסקת עבודתו מחמת מוגבלותו. פיטורים של אדם עם מוגבלות, מחמת המוגבלות, ללא שקילת ההתאמות ההולמות, וביצוע ההתאמות מקום שהן אינן מטילות על המעסיק נטל כבד מדי, הם בגדר הפליה המנוגדת לחוק.

13.   נוכח העובדה שלא הייתה מחלוקת שלא התנהגותו ולא מעשיו של העובד הם שהובילו לפיטוריו, אלא מצבו הבריאותי, בגינו נשלל ממנו רישיון רכב ג', מוטל על החברה הנטל להוכיח כי לא פעלה בניגוד לחוק.

14.   לכאורה, החברה לא מיצתה את אפשרות בדיקת ההתאמות בטרם החליטה על פיטורי העובד. זאת, נוכח העובדה שהחברה לא המתינה עד שהעובד יחזור לעבודה מחופשת המחלה לאחר הניתוח  על מנת לקבל מנציגת משרד הכלכלה יעוץ ביחס לביצוע התאמות אפשריות בנסיבות העניין.  מעבר לכך, המשיבה לא בחנה התאמות אפשריות נוספות: המשך העסקת העובד כנהג הפצה על רכב מסוג ב', בו רשאי העובד לנהוג, וזאת לפחות לתקופת ביניים שתיקבע עד שתיבחן כשירותו של העובד לקבל שוב רישיון רכב ג'. נוכח העובדה שהחברה לא בדקה אפשרות זו לא הציגה תשתית עובדתית, שעל יסודה ניתן לבחון אם מדובר בנטל כבד מדי. בית הדין האזורי הדגיש כי לא ניתן בשלב זה לקבוע אם מדובר בהתאמות המטילות על החברה נטל כבד מידי, אלא כי בהעדר שקילת התאמות אפשריות הפרה החברה את חובותיה על פי החוק.

15.   בית הדין האזורי הוסיף כי החברה יכלה לשקול התאמה נוספת, שהיא סבירה בנסיבות העניין -  העברת העובד לתפקיד מחסנאי, לכל פחות לתקופת הביניים בה יתברר עד תום מצבו הרפואי. החוק אמנם אינו מפרט במסגרת הגדרת המונח "התאמה" גם העברה לתפקיד חלופי, אולם הגדרת החוק אינה קובעת מסגרת סגורה של התאמות אפשריות, וגם התאמה בדרך של תפקיד חלופי מתחייבת בנסיבות העניין, ככל שמדובר בהתאמה פרקטית, שאינה מטילה על המעסיק נטל כבד מדי. ההתאמה נועדה, על פי ההגדרה, לאפשר את המשך העסקתו של העובד ולאו דווקא המשך העסקתו בתפקידו.